אסון הבניה הגדול ביותר בהסטוריה המודרנית - כאן ועכשיו 

קריסת מבנה התעשייה בדאקה- חדשות אקטואליה

ביום רביעי ה-24.04.13 קרס מבנה תעשיה בן 8 קומות ליד דאקה, בכשל מבני אחד נהרגו כ-600 בני אדם מאות עדיין נעדרים ואלפים פצועים. אולי זה האסון המבני הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית (שאינו תוצאה מפעולת מלחמתית). 

כמו בהולילאנד, שבו התקשרה השחיתות עם הכיעור, כך גם במבנה זה חברו להם שלושה אסונות:- החורבן המבני, החורבן הרגולטורי והחורבן החברתי הקושר בין חוסר האחריות ההנדסית ואזלת היד של הרגולציה בבנגלדש. 

החורבן המבני –

המבנה המדובר בנוי מבטון מזוין ומורכב ממסגרות נמשכות (כביכול). הכשל שארע היה כשל טוטאלי ופתאומי שגרם להתמוטטות כללית ולא היה כשל מקומי.  הערכות מומחים שהתפרסמו עד כה מציינות שכנראה התקיימו בבניין כל אלה:-

• תוספת עומסים סטאטיים כתוצאה מתוספת קומות ושינוי שימוש (לתעשייה)
• תוספת עומסים דינאמיים מארבעה גנראטורים שהוצבו בקומות העליונות ומאלפי מכונות תפירה
• איכות גרועה של הבטון (מחסור בצמנט ותחליפי אגרגט).
• תכן לקוי - חתך מבני קטן מדי והעדר זיון בעמודים.
• העדר משיכות מספיקה במסגרות הבטון המזוין .
• כשל פריך של עמודים או חיבורי העמודים במבנה, אופייני לסוג הכשל הפתאומי שארע בבניין.
• התמוטטות בשרשרת של מספר תקרות זו על גבי זו. ללא שום יתירות.

הכשל שברגולציה –

מבנה מסחרי מתוכנן לחמש קומות + מרתף, צמח לו בשלוש קומות בלי שננקטו אמצעי בקרה או אכיפה. פיקוח יעיל על הבניה לא קיים במדינה זו. גם בבנגלדש קשה להוציא היתר. נדרשים שבעה אישורים שונים מגורמים בעלי חזקה והדבר לוקח המון זמן, אבל בעזרת קשרים, עיגול פינות וקצת שוחד מתקצר לו הזמן. מבין כל האישורים הנדרשים אין שום בקרה על יציבות המבנה ולא נדרש להגיש מסמכים בנושא. למי שהמצב נשמע קצת מוכר, נזכיר שהנורמה של אי עמידה בדרישות תכן מקובלת עד כדי שראש הממשלה הצהירה שלהערכתה 90% מהמבנים בדאקה לא עומדים בדרישות. כמובן שחוסר היעילות של הרגולציה לא מוכיח את יתירותה, להיפך, האסון מוכיח את חיוניותה של רגולציה יעילה ומקצועית.

החורבן החברתי -

לא הייתה זו התמוטטות ראשונה או יחידה של בניין תעשייתי בדאקה. בשכר עבודה של 38 אירו לחודש (שכר מינימום) פשוט יותר זול לאבד עובדים מאשר לבנות מבנים יציבים ובטוחים או לחזק מבנים קיימים. גם היום נתקלים העובדים בבנגלדש בסירוב לדרישתם לבטיחות במקומות העבודה. כאשר לכולם ידוע ששפיכות הדמים הזו לא תיפסק במצב הקיים במדינה זו. האינטרסים של חברות מערביות גלובאליות חברו יחד לאלה של מעסיקים מקומיים, להורדת עלויות היצור. בנוסף, נאלצו העובדים במקרה זה לחזור לבניין הרעוע גם לאחר שהתגלו סדקים בקומה השביעית ובכך קפחו את חייהם. העולם שואל עצמו אם הוא רוצה להיות שותף להתנהגות מרושעת שכזו.